שו"ת הרשב"א חלק ה קט״ז

שאלת: היאך אני נוהג בנטילת ידים? כי ראית איש שבא מארץ מרחקים יודע ספר, שהיה נוהג לברך ענ"י, למים קטנים, וענ"י ואשר יצר, לגדולים.

תשובה: כך קבלתי מרבותי נ"נ, שאין מברכין ענ"י, אלא בזמן אכילה ובבוקר. וכן אני נוהג על פי רבותי נ"נ. אבל הראב"ד ז"ל, ס"ל דלגדולים צריך לברך על נטילת ידים, לפי שהוא צריך לברך אשר יצר, ואסור לברך עד שיטול ידיו. ולדבריו, אפילו לקטנים, אם שפשף רגליו, צריך ליטול ידיו ולברך על הנטילה, לפי שהוא צריך לברך ג"כ: אשר יצר. ומי שאומר שאין צריך לברך: אשר יצר; לקטנים, אינו אלא טועה. שכל כך הוא צריך לאדם, כמו הגדולים ועוד לדבריו, למה צריך לברך ענ"י, כיון שאינו צריך לא לאכול ולא לברך. ומ"מ אפי' לדברי הרב ז"ל, שאמר: שצריך ליטול ידיו משום ברכת: אשר יצר; אינו נראה כן. לפי שאין מברכין על הנטילה, אלא כל שצריך מכלי, ע"ש: נטלא. ואלו לברכה ולתפלה לא צריך כלי, אלא אפי' בצרור, משום נקיון דכתיב: ארחץ בנקיון כפי.